רומן בעבודה כשמשהו אישי ומרגש נולד במקום הכי מקצועי

בואו נדבר תכלס רגע. כולנו מכירים את החוק הלא כתוב הזה: "לא מערבבים ביזנס ופלז'ר". אומרים לנו את זה מהיום הראשון, מזהירים אותנו שזה מתכון לאסון, שזה יגמר בבכי או במכתב פיטורים. אבל בינינו? יש סיבה שהמושג רומן בעבודה הוא אחד החיפושים הכי נפוצים והפנטזיות הכי חזקות. זה לא בגלל שאנחנו אוהבים להסתבך, אלא בגלל שדווקא שם, בין האופן-ספייס הרועש למכונת הקפה ששוב התקלקלה, נוצר משהו אמיתי. הרבה יותר אמיתי מהחיוכים המזויפים באפליקציות או מהדייטים המהונדסים בברים חשוכים בתל אביב.

הסיפור של דנה ויואב הוא לא איזה תסריט הוליוודי קיטשי. הוא הסיפור של כולנו. של הכמיהה הזו למצוא מישהו שמבין בדיוק למה הבוס הזה בלתי נסבל, ולמה הדד-ליין של יום חמישי גורם לך לרצות לצרוח. זה סיפור על איך שגרה אפורה הופכת פתאום למרכז העולם שלך, ואיך הכיסא המסתובב לידך הופך למושב הכי חם בבניין.
 

רומן בעבודה השגרה השוחקת (או: איך הכל התחיל)

דנה לא חיפשה אהבה כשהיא נכנסה למשרד הזה. היא חיפשה משכורת, תנאים סוציאליים ואולי שקט תעשייתי. היא הייתה מהטיפוסים האלה שבאים עם אוזניות מבטלות רעשים, מתקתקים את העבודה והולכים הביתה. יואב? הוא היה ה"וטרן" של המשרד. זה שיודע למי צריך להתחנף כדי להשיג תקציב ואיפה מחביאים את העוגיות השוות בישיבות הנהלה. בהתחלה, האינטראקציה ביניהם הייתה הכי בסיסית שיש. "היי" עייף במעלית, "תעביר לי את הדוח" במייל, אולי איזה גלגול עיניים משותף כשמישהו חפר בישיבת צוות בזום. שום זיקוקים, שום כינורות ברקע. סתם שני אנשים שמנסים לשרוד עוד יום במשרד. אבל דווקא שם, בתוך הבנאליות הזו, מתחיל להירקם הבסיס של כל רומן בעבודה: השותפות לגורל. העובדה ששניכם תקועים באותה סירה, באותו מקום, ושניכם צריכים מישהו שיבין את השפה הפנימית שלכם.

אולי יעניין אתכם:
 

הכרויות טלגרם כל המידע >> 

סוינגרס כל המידע >>
 

הלילה שבו נפל האסימון (וההגנות)

זה תמיד קורה ברגעים הקטנים. אצלם זה קרה בערב אחד שבו הכל השתבש. השרתים נפלו, הלקוח צרח בטלפון, ושניהם מצאו את עצמם תקועים במשרד ב-20:00 בערב, רעבים ועצבניים. הם הזמינו סושי, התיישבו על השטיח המקיר-לקיר של חדר הישיבות, ופשוט התחילו לקטר. פתאום, הקליפה המקצועית נסדקה. יואב סיפר לה על הגירושים המכוערים שעבר, דנה סיפרה לו שהיא מרגישה שהיא דורכת במקום בחיים. פתאום הוא לא היה "יואב מהמחלקה הטכנית" והיא לא הייתה "דנה מהשיווק". הם היו שני אנשים בודדים שמצאו נחמה אחד אצל השנייה. היה שם צחוק משוחרר כזה, שלא שומעים בדרך כלל בין כותלי המשרד. וכשמבט אחד נמשך קצת יותר מדי זמן, שניהם הבינו שהם בצרות. צרות טובות, אבל צרות.
 

המשחק הכפול: לחיות בסרט מתח

הימים שאחרי היו סרט בפני עצמו. לנהל רומן בעבודה זה בעצם להיות סוכן כפול. בבוקר אתם זרים גמורים, אומרים "בוקר טוב" קריר ליד מכונת המים, ובערב אתם חולקים סודות במיטה. כל הודעה בוואטסאפ הופכת למבצע צבאי – בודקים פעמיים שלא שלחתם בטעות לקבוצה של המשרד. כל חיוך בישיבה מרגיש כמו פצצה מתקתקת. אבל בואו נודה על האמת: זה חלק מהכיף. האסור הזה הוא הדלק הכי חזק לתשוקה. לדעת שמתחת לשולחן הישיבות הרגליים שלכם נוגעות בטעות, בזמן שהמנכ"ל מדבר על יעדים רבעוניים, זה מעיר חושים שכבר מזמן נרדמו. המשרד המשעמם הפך ללונה פארק של ריגושים. כל הליכה למטבחון הייתה הזדמנות למפגש חטוף, כל נסיעה במעלית הייתה פוטנציאל לנשיקה גנובה.
 

הפדיחה, הסיכון והמציאות שדופקת בדלת

אבל כמו בכל טלנובלה, בשלב מסוים הבועה מתחילה ללחוץ. אי אפשר להסתיר אנרגיה כזו לאורך זמן. המזכירה בקבלה מתחילה לחשוד, החברים לצוות זורקים עקיצות, והפרנויה משתלטת. יואב ודנה התחילו להרגיש את כובד המשקל. מה יקרה אם זה ייגמר רע? איך ממשיכים לעבוד יחד אחרי פרידה? האם שווה לסכן את הקריירה בשביל סטוץ, או אפילו בשביל אהבה? הם הבינו שהם צריכים לקבל החלטה. אי אפשר להמשיך לרקוד על שתי חתונות. הם החליטו לצאת עם זה החוצה – לא בהכרח למשרד, אלא לחיים האמיתיים. לבדוק אם הקשר הזה שורד גם בלי הריגוש של ה"אסור". כשהם ישבו בדייט ראשון אמיתי, בלי תגי עובד ובלי לדבר על עבודה, הם גילו שהחיבור שם. אבל הם גם הבינו כמה מזל היה להם שזה לא התפוצץ להם בפנים.
 

למה רוב האנשים מעדיפים לא לקחת את הסיכון?

בסופו של דבר, הסיפור של דנה ויואב הוא היוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. הסטטיסטיקה של כל רומן בעבודה היא לא תמיד ורודה. לרוב זה נגמר במבוכה גדולה, באווירה עכורה בצוות, ולפעמים בחיפוש עבודה חדשה בלית ברירה. הערבוב הזה בין המקום שבו אתם צריכים להיות הכי רציונליים למקום שבו אתם הכי אמוציונליים הוא מתכון לכאב ראש רציני. כי בינינו, מי רוצה לראות את האקס שלו כל בוקר ב-9:00, להכין לו קפה או לשמוע אותו צוחק עם הקולגה החדשה? לפעמים, המחיר הנפשי פשוט יקר מדי. אנחנו רוצים להגיע לעבודה, לעשות את שלנו, ולחזור הביתה למקום הבטוח והאוהב שלנו, בלי לערבב שמחה בשמחה.
 

אז איפה מוצאים את הריגוש בלי הדרמה של ה-HR?

אם הסיפור הזה עשה לכם חשק – לאדרנלין, למבט שמבין עניין, לכימיה המטורפת הזו – אתם ממש לא חייבים לסכן את המשכורת שלכם בשביל זה. יש דרך הרבה יותר חכמה, בטוחה ודיסקרטית להשיג בדיוק את אותו הדבר. באתר פלירטוטים יצרנו בדיוק את המרחב הזה. מקום שבו כולם נמצאים באותו ראש: אנשים איכותיים, אמיתיים, שמחפשים להכיר, להתרגש ולפלרטט, אבל בלי הסיכון שזה יהפוך לשיחת היום במשרד. כאן אתם יכולים להיות מי שאתם רוצים, להכיר אנשים מחוץ למעגל המקצועי המצומצם שלכם, ולבנות קשר נקי, נטול אינטרסים ופוליטיקות. אז במקום לחכות לשעות נוספות עם הבוס או לפנטז על הקולגה מהנהלת חשבונות, בואו למצוא את הדבר האמיתי במקום שנועד לזה. הכנסו עכשיו, צרו פרופיל שווה, ותנו לסיפור שלכם להתחיל עוד הערב.